יום חמישי, 22 בנובמבר 2012

קיגל קוגל וקיגלה

מה לא נאמר על הקיגל
בצעירותי כשגרתי בבני ברק, היה אחד ששמו היה מוטל.
אף אחד לא הכיר אותו באמת אבל לא היה בית כנסת אחד שהיה בו קידוש ומוטל לא הגיע לבקר.
למוטל שהיה כנראה כל כך רעב, היה מנהג שעוד בטרם סיים לסעוד את ליבו, היה מעמיס את כיסיו בשלל מטעמי הקידוש וכך הוא היה מדלג לעבר הקידוש הבא כשכיסיו נוטפים שמן וריחות.

הקוגל נולד במחוזות אשכנז יחד עם תבשילי הצ'ולנט. הרעיון היה די פשוט.
כל משפחה היתה מביאה למאפיה השכונתית את סיריה כשהם מוכנים וסגורים ובמאפיה היו שומרים את כל הסירים כשהתנור עודנו חם. כך היה מידי שישי ומידי שבת היו שולחים את הילדים לאסוף בחזרה את התוצרת.
אומרים שכל קיגל יוצא בשונה מחברו והסיבה לכך היא בעיקר מכיוון שלא פעם היו הסירים מתערבבים להם והילדים היו מתבלבלים ומביאים סיר של משפחה אחרת. כך גם כל משפחה היתה "מתארחת" על שולחנה של השניה ומבלי לצאת מהבית.

הנה מבחר מתכוני קוגלים להנאתכם.


נכון שתמיד יש בעיה לחתוך קוגל?
הנה השיטה

והנה הקוגל של הלפלפים ממתכוניה של מאיה דרין, השפית של ישראל היום.

גם השבוע, נפגש במועדון הקידש קלאב, לאחר הפסקה של שבוע לאור הקידוש והעליה לתורה של חן ורע קרקובר.
שייקה יהיה אחראי על החד פעמי, גיטלר יביא את הקיגל הירושלמי שלו, נורמן יביא בירה שחורה, עדי יביא וויסקי משובח ואני אביא דג מלוח מלוינסקי. אם עירא יתנהג יפה, אולי הוא יכבד אותנו בקיגל תפוחי אדמה ממעדני צדקיהו אבל עליו קשה לסמוך כי הוא אבצולוחס ולא עושה כבוד לקשישים.

גיט שעבס לכולם

 

יום חמישי, 1 בנובמבר 2012

המטיאס - הכוכב של הקידש-קלאב

כולם שואלים את עצמם מהיכן מגיעים הדגים המלוחים. 


מטיאס (בהולנדית: Maatjes) הוא כינוי לדג מליח (הרינג) צעיר מומלח קלות. המטיאס כבוש בחביות עץ אלון המכילות תמיסת מלח דלילה (6 - 21 אחוזי מלח), ומקבל את טעמו הודות לאנזימים שונים בה.

תהליך הכנת המטיאס התפתח בהולנד בימי הביניים. דגי ההרינג נידוגים בין סוף מאי ותחילת יוני בים הצפוני, בקרבת חופי דנמרק ונורבגיה, לפני תחילת עונת הרבייה שלהם. בתקופה זו דגי ההרינג עשירים במיוחד בשומן (מעל 15% ממשקלם) וטרם מכילים ביצים. הזימים מוסרים וחלק מהקרביים מוצא. חלק אחר מושאר בדג, ובפרט הלבלב. הדגים נכבשים נאים בחביות עץ אלון למשך 5 ימים.


בנוסח ההולנדי תמיסת המלח לכבישה מלוחה הרבה פחות מאשר בנוסח הגרמני והרוסי. כאמצעי הגנה נגד נמטודות, שהן טפילים לדגי ההרינג העלולים להזיק לאוכליהם, קובע החוק ההולנדי חובת הקפאה בטמפרטורה של 45 מעלות צלזיוס מתחת לאפס (או פחות) לפני הכבישה, כך גם נמשך ייצור המטיאס כל השנה ממלאי הדגים הקפואים.

על פי המסורת ההולנדית, טון דגי המטיאס הראשון בכל עונה ניתן במתנה למלכה.

לאחר הסרת העור נהוג לחתוך את המטיאס לחתיכות מלבניות או מרובעות. ניתן גם לקצוץ את המטיאס לסלט או לטחון. בדרך כלל אוכלים את המטיאס כפי שהוא, בדרך כלל בליווי לחם ופרוסות בצל. במטבח הצפון גרמני נפוץ המטיאס ברוטב שמנת או יוגורט המוגש עם תפוחי אדמה מבושלים בקליפתם ושאר תוספות. 
אנחנו אוהבים אותו טעים